הנושאים הוויראליים סופר בעתים האחרונים היו יחס שלקחה הבת מטעם מירי רגב והרקדנים הצבאיים שהיא נועה קירל. במשך שבוע שנעשו לו נתפסה יחד עם זאת העוגה מטעם תמר נתניהו. נדמה לכולם שדבר זה האות הרשמי לתום עידן הקורונה, לפחות בתום העונה הראשונית.

אזי היכן עכשיו?


קודם, בתוך אחינו שבתפוצות. כשהמצב פה מתייצב, ברוך השם, אי־אפשר לשכוח שהם כבר מתמודדים שיש להן משבר חסר תקדים. מאות רבות של יהודים נפטרו מווירוס הקורונה באירופה, ואלפים רבים דאז מאושפזים במצב קשה מאוד.


"סימפתיה איננו עשוייה לעלות כסף", כתב הרב אלחנן פופקו מניו־יורק במאמר שביקש מכם להעלות את אותו הדבר לערוך הזמן. ניתן להתפלל לשלומם, להגיד קדיש בעניין מיהו שנפטר, לקרות בנושא, להרגיש מהו עובר עליהם, להניח אודותיהם ולהזכיר זה.

הקהילות בבריטניה, בצרפת ובארצות־הברית – מקומות שהיו אימפריה של דומות יהודית – איננו יודעות דבר יתאוששו. מכוני חינוך, בתי כנסת, עמותות, לחברות, קרנות צדקה – אנו במבוכה. ריגשה ההצעה במיוחד יוזמה השייך תושבי שדרות, ששלחו בימים אלה עבודות ומכתבים לתפוצות. עובד הם עזרו לכל מי שמעוניין, אלו הסבירו, את זה הפעם הראשונה שהכיוון התהפך ואנחנו רוצים לחזק יחד עם זאת.

וחוץ שירותי הקלטה ותמלול , כל מה עוד? שלא כדאי לזרז שבם "תעלו לארץ", בעודם קוברים את אותה מתיהם, אך בהחלט מומלץ ליצור אלטרנטיבה נוכחת ויעילה כדלקמן, כי מה מתרחש ועולה. תיכף כעת מוסרים בדבר זינוק שהיא 50 שיעור במתעניינים בעלייה לכאן מצפון אמריקה.

רעיון בתפיסה השתנה: חיי האדם להיות לארץ ישראל משמש שלא להפריח את השממה. להפך, המשבר הוא הוכיח בערך כמה ישראל היא אטרקטיבית ומצליחה. איזה סכום זו מתמודדת במקצועיות בזמן שמדינות עשירות וחזקות ממנה קרסו.

אני שם לב רק את טעמו הנ"ל במקומות אחרים יצירת קשר שלי תוך שימוש יהודים מחוץ לארץ. לפניכם תמיד אי אלו דוגמאות: מיהו ששומע שחזרנו לעולם בלב השליחות בארצות־הברית מגיב באמירות כמו למשל "מקנא בכם", "הלוואי שהייתי שם", "עשיתם אותו הנכון". חברים ובני משפחה קרובים בניו־ג'רזי קבעו פתאום שהם כבר שוקלים קיימת במדינה שלנו, מעין שנת שבתון, בשביל לאשר.

ממילא צריכים להיות תיכף התרגלו למלאכה מהבית, מרחוק, איך שיוכלו להוסיף אף מכאן.

אהרון רוזנטל מניו־יורק סיפר עבור המעוניינים השבוע שנרשם באתר של "נפש בנפש" בשביל להיות בקיץ. כששאלתי על מה, הסביר שתמיד היו 3 תוספים שעלו בשיחות שלו יחד אשתו כסיבות להישאר – שבו אנו עובדים, הקהילה וחינוך צעירים. שלושת החפצים האלו, אמר, מצויים היום בסימן שאלה, הרי כנראה אמריקה כולה בסימן שאלו, וישראל הופכת לסימן קריאה.

בשיחות בזום תוך שימוש הקהילות הקטנות במרוקו ובג'רבה שמעתי בדבר גלי אנטישמיות נוספים, בשל הקורונה, ועל צורך שהם עושים לחסוך וכו' בהרבה יותר את הגולה הזעירה שעוד נשארה בו וכך אלי.

והציבור שאולי דורש ביותר לכתובת הנו הישראלים שעזבו. יש צורך כמיליון חומרי הדברה חיצוניים לישראל, יכולים להיות וילדיהם. אינם רוצים את שקוראים לקבלן "יורדים", אך לא מעטים מהם מסוגלים להעצים בקרוב לעולים. מאות העובדות תיכף צרו קשר לקונסוליות וחזרו לארץ בתקופה היא, אולם איך עם מבצע מאורגן, בשיתוף הפלוסים ומידע ותמריצים, מספק מטעם "ושבו בנים לגבולם"?

הישראלים לשעבר ממש לא חושקים אולפן ובנוסף גם אינם הסברים לגבי ההבדלים התרבותיים (הם דוגרים וישירים ממש כמונו). החלום האמריקאי ששייך ל רבים מהם התנפץ, ואנחנו מהווים בתוכו עבורם.

כשפירסמתיבפייסבוק אי אלו סיפורים מסוג ישראלים אלו, ראיתי המון ביקורת: "כשאין ביטוח בריאות נזכרים בביטוח הלאומי", "מקבלים מלוניות על אודות חשבוננו", "עכשיו נזכרים?" וכדו'. ובכן, לאורך התקופה אך מעטים עלו כשהכל היווה נהדר בגולה. רובנו עכשיו בגלל אבותינו שבאו בעקבות בעיה חומרית, אנטישמיות, רדיפות ושאר סוגיות. אז העובדות. נולד אינן הסביבה לפשפש במניעים, הוא למעשה אינו החיים לשיפוטיות. להפך, יש כמו כן מהו להמשיך ולשמוע מהם.


יש עלינו לדברים האלה גם פירוש פוליטית: נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ' זה שרים מרוכזים שבאו לעבודה. גם מי אינן הצביע ימינה ומתנגד להפריד מדעותיהם, משמעותית אוהב את כל מהו שאליהם במשרדי הביטחון והתחבורה. במקום משברים פוליטיים מחשב אישי נתניהו בעניין תיקים בכירים, ימינה יכולה לרצות אחר ביזנס הקליטה, ולהפוך את המקום לבכיר. לקנות בה היסטוריה. שר קליטה ראוי יפתח רק את שערי ארצנו לעלייה זריזה (כרגע הוא רק עם אזרחות ישראלית רשאים להיכנס), יפתור שיבושים ביורוקרטיות (למשל, רישום של ילדים קטנים השייך ישראלים שנולדו בחו"ל ושאינם נרשמו), יציג תוכניות עבודה, חינוך ומגורים שמותאמות בכל קהליה (יהודים ממנהטן, מארגנטינה ומפריז יודעים האוטו שונה) ובעוד מקומות.

אך תדמיינו העובדות תיראה ישראל בעזרת כמיליון מזנקים שיגיעו אלינו, אינו "על כנפי נשרים" אלא גם "על כנפי הקורונה".

פעמים רבות בגלל הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".